מצוות מתנות לעניים, הנוהגות בתבואה הם לקט שכחה ופאה.
בלקט ופאה נאמר: ״וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם:
לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט״.
בשכחה נאמר: ״כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה:
לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ – לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה״.
ובעצם, המצוות הללו הן על בעל שדה התבואה, להניח מקציר תבואתו מתנות לעניים, שהיו באים לאסוף אותם מתוך שדהו.